אחרי שהתלבשנו, הייתי עדיין קצת קפוא, בילי ניסתה להעביר נושא ולהפשיר את האווירה
״בוא, הולכים למטווח.״ היא קראה לי והתקדמה לכיוון היציאה האחורית. לעיניי נגלה מחנה אימונים מדהים. היא נעמדה בטווח הירי מול מטרה וקראה לי.
״קח.״ היא אמרה, מושיטה לי רובה גדול ומשוכלל. חייכתי במבוכה.
״אהה. אני אלמד אותך. תן לי את יד ימין שלך.״ הושטתי לה יד והיא שמה לי אותה על הידית. ״עם יד שמאל תחזיק את המתפסים – החלק שקצת לפני הקנה. את הקת תצמיד לכתף ימין.״
החזקתי את הרובה הגדול וידי רעדו.
״עכשיו – טעינה: תמשוך את הידית עם הציור של הפלוס, אתה צריך לשמוע קליק.״
הנהנתי וטענתי את הרובה. הבטתי לכיוון המטרה דרך החור שמעל הידית. כיוונתי שוב את הרובה, כך שהמקל שאחרי המתפסים יהיה מכוון למטרה, שבה הכדור יפגע.
״עכשיו, תלחץ על ההדק, עד הסוף.״
רעדתי, לא יריתי.
״בוא, אני אעזור לך להחזיק אותו.״ היא התקרבה אליי ואמרה ״עכשיו תלחץ.״
לחצתי. קול יריה נשמע ונבהלתי. הכדור פגע ברצפה, באמצע בינינו לבין המטרה.
״לא ככה, טיפשון.״ היא נישקה אותי בלחי, לקחה את הרובה, ירתה ותוך שניה הכדור היה בול במרכז המטרה.
״וואו.״ חייכתי.
״עכשיו תורך.״ היא קרצה אליי. מהצד ראיתי את דפני מסתכלת עלינו. לידה עמד עוד בחור מגודל, הייתה לו בלורית שחורה והוא היה גבוה ממני בערך בראש וחצי. שניהם בהו בנו וצחקקו.
דפני התקרבה אלינו ואמרה שיש עוד מעט ארוחת ערב וכדאי שנלך להתארגן. הבחור לידה ניסה שלא להתפקע מצחוק.
״בוב, מה עובר עליך?״ בילי שאלה ונעצה בו מבט קודר.
״תלמדי את הטירון הזה לירות. הוא חושב שזה רובה מים.״ אמר לה ואז פנה אליי ״כנראה שמפגש קרוב כל כך עם האלמנה השחורה אפילו לא השפיע עליך.״
ברגע הזה הרגשתי כאילו אני הולך להתפוצץ. באתי לסטור לבוב שתפס לי את פרק כף היד בחוזקה באומרו ״אל תתעסק איתי.״. לאחר מכן הוא שחרר את ידי בפראות כשסביבה נותרת טביעה בדמות צמיד אדום וכואב. בוב ודפני הלכו. בילי נשארה ואמרה ״בוב הזה פשוט קילקל אותה לגמרי, אני הולכת להרגיע אותה.״
נשארתי שם לבד, בשקיעה מול המטווח. הרמתי את הרובה ופשוט יריתי על המטרה למשך קרוב לשעה. השמש שקעה. כל הכדורים פספסו. התעצבנתי וקיללתי לעצמי. ניסיתי לירות שוב ומלמלתי ״קדימה, מרטין, אתה מסוגל!״
הכדור פגע במרכז המטרה. חייכתי אל המטרה בביטחון וחזרתי למבנה. בילי חיכתה במבואה ״תעלה להתארגן, עוד רבע שעה אוכלים. עכשיו אתה גם יכול להתקלח בחדר שלך. ״ היא קרצה אליי והושיטה לי מפתחות. עליתי לחדר, התקלחתי כדי להתנקות מכל היום. ירדתי מאורגן באיחור של בערך חמש דקות לארוחה.
״נו, דיווה, מה נסגר?״ בוב שאל, ראיתי בזוית העין את דפני נותנת לו מרפק ואותו נועץ בה מבט מרושע. כמעט כל השולחן צחק, ישבו שם בערך 40 אנשים בחליפות. השפלתי מבטי לרצפה וגררתי את רגליי ליציאה. בילי קמה אחרי ואמרה ״תתבגר, הוא לא שווה את זה. עוד כמה דקות מר וולטרס יגיע ואתה ממש לא רוצה שהוא יתפוס ממך טירון בכיין.״
הנהנתי וחזרנו לשולחן. התיישבנו בשתיקה וכעבור כמה שניות רעש צעדים נשמע. המפקד – מר וולטרס נכנס כשכולם עוד מצחקקים.
״מה קורה כאן? על מה כל הצחוקים? לפעמים אני מרגיש כמו מנהל בית ספר תיכון. אם אתם מבוגרים כדאי שתוכיחו את זה, אתם חיילים ושוטרים, חלקכם יהיו מפקדים ויעמדו כאן במקומי בסוף. עכשיו לעניינו. תכירו את הקולגה החדש שלכם – טירון ג׳ראד גולד.״
הוא סימן לי לבוא אליו.
״קיבלנו לכאן מישהו עם המון פוטנציאל.״ הוא שם את ידו על הכתף שלי ובוב נעץ בי מבט קנאי.
״אדון בוב ג׳קסון, זה לא המקום לצרות עין.״ מר וולטרס הסתכל על בוב במבט בוחן.
מר וולטרס התיישב והתחלנו לאכול בשקט. אף אחד לא דיבר.
״זה לא מרגיש כמו כל יום…״ בילי לחשה אליי ״בדרך כלל יותר כיף בארוחות.״
אחרי האוכל עליתי לחדר, משום מה – חדר לבד. נכנסתי למיטה ונרדמתי ישר – כמו תינוק.
—
״אני אוהבת אותך, מרטיין-ג׳ראד חריטסן…״ הקול הדהד בראשי שוב ושוב, מלווה בהבזקי הדקירה, שליפת הסכין והחשיכה המתמדת.
הרגשתי פעימות כאב חזקות מכיוון האזור שבין הבטן לחזה שלי, האזור כאילו דימם שוב. זה רק חזר על עצמו, נאבקתי להישאר ישן.
לבסוף, פקחתי את עיניי בעודי נושם במהירות וישר הרמתי את חולצת הטריקו שכיסתה אותי, גיליתי שאותה צלקת עדיין שם, נשמתי לרווחה וירדתי למטווח שמאחורי המבנה.
להפתעתי, בילי ישבה שם על אבן, לבושה בכותונת לילה וכפכפים. היא בהתה בירח והסתובבה אליי כשראתה אותי.
״מה את עושה כאן?״ שאלתי במהירות, עם נשימות קצרות בין המילים.
״יצאתי לנשום קצת אוויר.״ השיבה ושאלה ״למה אתה כל כך לחוץ?״
לקחתי נשימה עמוקה והשבתי ״מאז מה שקרה… משהו בי לא נותן לי לישון, מעין פלאשבק… העיניים שלה, הסכין, הדקירה, זה אפילו כואב פיזית…״ באותו הרגע לא יכולתי לעצור את הדמעות, נשברתי. היא החזיקה לי את היד באומרה ״אתה לא לבד. כשהייתי קטנה, ההורים שלי היו מרביצים לי ולאחים שלי, שהיו גדולים ממני ועזבו כולם לפני, לא יכלו לקחת אותי, אבל אני לא מאשימה אותם. כשיצאתי מהבית, חיפשתי מקום לברוח אליו. בגיל 18 עברתי את ההכשרה לFBI ומאז אני כאן, כבר שבע שנים, המקום הזה הפך להיות המשפחה החדשה שלי.״
שתקתי.
״נראה לי שאתה לא במצב להיות פסיכולוג כרגע. רוצה לירות?״ היא אמרה והושיטה לי רובה.
דווקא עכשיו, כל יריה הייתה מדויקת…
8 תגובות
מאיוש777
וואווו! אין מילים??? פתאום גילית שפספסתי מלא פרקיםםם (חח יצא חרוז?)
שייקספיר
מושלםם❤
wild horse
מהמם!
𝚂𝚎𝚗𝚝𝚒𝚘 ヅ
תודה❤️❤️ חחח האמת שכבר מהפרק הבא יתחיל האקשן ?
«»Luna_Starr«»
*יתקדם
«»Luna_Starr«»
וואו. כתוב מדהים, עלילה מעולה, הייתי רוצה אולי שהסיפור מתקדם מהר יותר? ♥️
𝚂𝚎𝚗𝚝𝚒𝚘 ヅ
תודה❤️
(•°•Pizza Queen•°•)
פרק מושלם! למרות שכבר קראתי אותו… חחח מתה על הסיפור שלך!?
